נהיגה בשכרות

מאת עו"ד עמית שמעוני – מומחה לדיני תעבורה, פלילי ורישוי נשק | ייעוץ ראשוני ללא התחייבות: 054-3333857

1. נהיגה בשכרות – מבוא

נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים נחשבת לאחת העבירות החמורות ביותר בדיני התעבורה בישראל – לא רק בשל הסיכון המיידי שהיא יוצרת, אלא גם בגלל ההשלכות המשפטיות, האישיות והחברתיות הנלוות אליה. מדובר בעבירה שיכולה בקלות לגרום לאובדן חיי אדם, לתאונות קטלניות ולפגיעות קשות, ולכן בתי המשפט, המשטרה ומשרד התחבורה נוקטים בה גישה אפס סובלנות.

מה שמייחד את עבירת הנהיגה בשכרות הוא השילוב בין פרשנות מדעית (כמו רמות אלכוהול בדם או אוויר נשוף), שיקול דעת של השוטר בשטח, והכרעות משפטיות המבוססות על ראיות טכניות לצד התרשמות מהתנהגות הנהג. לא מדובר בעבירה שנבחנת רק לפי המעשה, אלא לפי מכלול נסיבות שכוללות את מצב הנהג, התנהלותו בזמן האירוע, סוג הרכב, מיקום הנהיגה ונתוניו האישיים של החשוד.

נהגים רבים אינם מבינים את המשמעות האמיתית של כתב אישום על נהיגה בשכרות: מהרגע שמוגש הדו"ח או נפתחת חקירה, מתחיל הליך פלילי שעלול להוביל לפסילה מיידית של הרישיון, לרישום פלילי, לקנסות משמעותיים ואף לעונשי מאסר. ברוב המקרים, מי שנכנס להליך כזה ללא ייעוץ משפטי – עלול להחמיר את מצבו.

מטרת מאמר זה היא לפרט בצורה בהירה, נגישה אך מקצועית את כל הזוויות המרכזיות שקשורות בעבירה זו – ההגדרות בחוק, סמכויות האכיפה, טכנולוגיות המדידה, טענות ההגנה האפשריות, סיכונים משפטיים והשלכות אישיות. עשרת הנושאים המפורטים להלן נועדו לשמש כלי להבנת המורכבות המשפטית של נהיגה בשכרות, לחשוף את הקוראים לזכויותיהם במקרה של אישום, ולהעניק כלים ראשוניים להתמודדות עם המצב – מבלי להקל ראש או להתעלם מהסיכון האמיתי שקיים בעבירה זו.

2. מהי הגדרת החוק ל"נהג שיכור"?

החוק מגדיר בצורה מדויקת מהי נהיגה בשכרות – אין מדובר רק בהתנהגות בלתי אחראית, אלא בסטנדרט מדיד. לפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה, נהג שיכור הוא מי שבגופו נמצא:

• ריכוז אלכוהול העולה על 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף,
• או מעל 50 מ"ג ב-100 מ"ל דם. בנוסף, מי שבגופו נמצאו שרידי סם מסוכן – נחשב גם הוא כנהג שיכור. נהגים צעירים, חדשים, נהגי רכב כבד, ציבורי או מסחרי – כפופים לרף נמוך במיוחד: רק 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. המשמעות: אפילו שתייה קלה של אלכוהול עשויה להביא לחציית הרף ולהפללה. גם צריכת סמים – כולל קנאביס רפואי – כפופה למגבלות ברורות. החוק אינו מבחין בין השפעה פעילה לבין שרידים בגוף – נקודה חשובה במיוחד כאשר מדובר במשתמשים רפואיים.

3. האכיפה בשטח – סמכויות השוטרים

לשוטרים במדינת ישראל סמכויות רחבות למדי בכל הנוגע לבדיקת שכרות. כל שוטר רשאי לדרוש מנהג לעבור בדיקת ינשוף אם קיים "יסוד סביר לחשד" לשכרות. יסוד זה יכול להתבסס על ריח אלכוהול, עיניים אדומות, דיבור לא ברור, תגובות איטיות, התנהגות מוזרה או נסיעה לא תקינה. בנוסף, במקרים רבים משטרת ישראל מקימה מחסומים יזומים לבדיקות אלכוהול שגרתיות – גם ללא חשד פרטני. במידה וישנו סירוב להיבדק או שהבדיקה נכשלה – ניתן להורות על בדיקות חלופיות, כולל בדיקות דם או שתן. נהגים רבים אינם מודעים לכך שסירוב לביצוע בדיקה שווה מבחינת החוק להודאה באשמה, ולכן יש להיזהר מאוד.

4. מכשירי הבדיקה – ינשוף, מאפיינים, דם

משטרת ישראל עושה שימוש בשלושה אמצעים עיקריים לזיהוי שכרות:

• ינשוף: זהו המכשיר המרכזי בו משתמשת המשטרה למדידת ריכוז האלכוהול באוויר הנשוף של נהג. המדידה מתבצעת באמצעות נשיפה לתוך פיה חד-פעמית המחוברת למכשיר, בשני סבבים בהפרש של מספר דקות – וזאת כדי לוודא תוצאה עקבית. תוצאה שמעידה על שכרות תחייב ריכוז של 240 מיקרוגרם ומעלה, או 50 מיקרוגרם לנהגים צעירים ומקצועיים. כדי שתוצאת הבדיקה תיחשב קבילה בבית משפט, נדרש כיול של המכשיר אחת לחצי שנה לפחות, רישום מפורט של תנאי הבדיקה, שימוש נכון מצד השוטר בהתאם לנוהלי הפעלה מחמירים, ותיעוד ברור של זהות הנבדק. כל פגם בתנאים הללו עשוי להביא לפסילת תוצאת הינשוף או לפגיעה באמינות הראיה.
• בדיקות מאפיינים: מדובר בסדרת בדיקות גופניות וקוגניטיביות שמבצע שוטר התנועה בשטח כדי להעריך את מצב הצלילות והקואורדינציה של הנהג. בין הבדיקות ניתן למנות עמידה בקו ישר ללא תזוזה, הליכה בקו ישר קדימה ואחורה, נגיעה באף בעיניים עצומות, מיקוד מבט ועקיבה אחר עצם נע, התנסחות ודיבור שוטף, והתגובה למגע או גירויים חיצוניים אחרים. מטרת הבדיקות היא לבחון האם קיימת פגיעה בתפקוד שניתן לייחס להשפעת אלכוהול או סם. תיעוד מדויק של הבדיקות, כולל התרשמות השוטר והקלטת הביצוע במידת האפשר, מהווים נדבך חשוב בחומר הראיות ויכולים להשפיע על תוצאת ההליך המשפטי.
• בדיקות דם או שתן: בדיקות אלה מבוצעות לרוב כאשר עולה חשד לשימוש בסמים או כאשר הנהג מסרב לבצע בדיקת ינשוף. מדובר באמצעים חודרניים יותר, הדורשים הפניה של שוטר מוסמך, אישור רפואי, ולעיתים גם הסכמת הנהג, אם כי במקרים מסוימים ניתן לבצע את הבדיקה גם בכפייה על פי צו. בדיקות השתן משמשות לזיהוי שרידים של סמים כמו קנאביס, קוקאין, MDMA ועוד, אך לעיתים מזהות גם חומרים רפואיים שאינם נוגדים את החוק. תהליך איסוף הדגימה, העברתה למעבדה ותיעוד שרשרת השמירה חייבים להתבצע בקפדנות מרבית – כל פגם קטן, החל מכלי האיסוף ועד לאופן האחסון או רישום הזמנים, עלול להביא לפסילת הבדיקה כראיה. גם זמן ההשהיה בין האירוע לבדיקה רלוונטי, שכן תוצאה שמופיעה לאחר שעות רבות אינה בהכרח מעידה על מצב ההשפעה בעת הנהיגה. לכן, כל בדיקה שכזו מחייבת בחינה משפטית זהירה.

5. סירוב להיבדק – השלכות חמורות

סירוב לעבור בדיקה הוא אחד המצבים הבעייתיים ביותר עבור נהגים. על פי החוק, נהג שמסרב לבצע בדיקת ינשוף או בדיקת דם – ייחשב כמי שנהג בשכרות, ללא צורך בהוכחת רמת האלכוהול בגופו. מדובר בהנחה משפטית שמטרתה למנוע התחמקות מבדיקה, אך בפועל היא מייצרת מצב שבו נהג עשוי להיות מורשע בעבירה חמורה מבלי שנמצא כל חומר אסור בגופו. בנוסף, העונשים המוטלים בגין סירוב חורגים לעיתים מהעונשים על נהיגה בשכרות בפועל, וכוללים פסילה ממושכת, קנסות, ולעיתים אף מאסר. לכן, חשוב מאוד להבין את ההשלכות של סירוב מראש.

6. הענישה הקבועה בחוק

הענישה על נהיגה בשכרות קבועה בסעיף 39א לפקודת התעבורה וכוללת שורה של סנקציות מחייבות:

• פסילת רישיון נהיגה לתקופה של מינימום שנתיים – גם בפעם הראשונה.
• קנס כספי שיכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.
• פסילה על תנאי למספר שנים.
• נקודות חובה במרשם התעבורתי.
• במקרים חמורים – עבודות שירות או מאסר בפועל. בתי המשפט כמעט ואינם מקלים בענישה, בייחוד כאשר קיימות נסיבות מחמירות: נהג חדש, שכרות ברמה גבוהה, גרימת תאונה, נוכחות ילדים ברכב או עבירות חוזרות. ככל שהעבר התעבורתי של הנהג חמור יותר – כך הענישה מחמירה. יחד עם זאת, במקרים מסוימים ניתן להשיג הסדרים מקלים, במיוחד כאשר עולה טענה לפגם בראיה או כאשר רמת האלכוהול הייתה נמוכה מהותית.

7. רישום פלילי והשלכות נלוות

אחד הסעיפים שהנהגים ממעטים להתייחס אליו – אך השלכותיו דרמטיות – הוא הרישום הפלילי. ברוב המקרים, עבירת נהיגה בשכרות נרשמת עם קלון, ובמקרים מסוימים אף כעבירה פלילית לכל דבר. רישום זה עלול לחסום את הנהג מהוצאת רישיון נשק, להגביל אפשרויות עבודה בתפקידים ציבוריים או ביטחוניים, לפגוע בקבלה ללימודים אקדמיים, ולייצר בעיות מול חברות ביטוח בעת חידוש פוליסה או תביעת פיצויים. גם מי שמורשע ללא עונש כבד – נושא עמו את ההשלכה המעמיקה של הרישום.

8. נהגים מקצועיים וצעירים – החמרה מיוחדת

החוק מייחס חשיבות מיוחדת לאוכלוסיות מסוימות בשל רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהן בעת נהיגה תחת השפעה – ובמיוחד כשמדובר בנהגים שמוטלת עליהם אחריות ציבורית או כאלה הנמצאים בתחילת דרכם בנהיגה. נהגים צעירים (עד גיל 24), נהגים חדשים (מתחת לשנתיים ניסיון), נהגי תחבורה ציבורית (כגון נהגי מוניות, אוטובוסים) ונהגי רכב כבד או מסחרי – כולם כפופים לרף אלכוהול מחמיר יותר: רק 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. הסיבה לכך נעוצה הן בחוסר ניסיון של חלקם, הן באופי הרכב שהם נוהגים בו, והן באחריות הרבה המוטלת עליהם בעת הסעת נוסעים או הובלת מטען כבד.

בתי המשפט מתייחסים לעבירות שכרות מצד נהגים אלו בצורה מחמירה פי כמה – מתוך תפיסה שמדובר בכשל מערכתי ולא רק בהתנהלות אישית שגויה. כאשר נהג אוטובוס או משאית נתפס נוהג בשכרות, הוא עלול לאבד את רישיונו הציבורי באופן מיידי ולתקופה ממושכת, לעיתים אף לצמיתות. המשמעות בפועל היא פגיעה ישירה בפרנסה, שכן נהג שאיבד את רישיונו הציבורי עשוי שלא להיות כשיר גם להמשך נהיגה פרטית, במיוחד אם קיימות הרשעות קודמות או עבר בעייתי נוסף. לעיתים, משרד התחבורה אף מחייב את הנהג לעבור מבדקים פסיכולוגיים ורפואיים נוספים, וזאת כתנאי להחזרת רישיון נהיגה מכל סוג שהוא.

9. כשלים ראייתיים – איפה ניתן לתקוף את האישום?

כמעט בכל תיק תעבורה ניתן למצוא פגמים פרוצדורליים או ראייתיים. לדוגמה:

• מכשיר ינשוף שלא עבר כיול תקופתי כנדרש.
• שוטר שלא הסביר לנהג את משמעות הבדיקה או לא תיעד את הפעולות.
• תוצאות בדיקה בגבול הרף, ללא חיזוק נוסף.
• שימוש במאפיינים בצורה שגויה, או הסתמכות על התרשמות סובייקטיבית בלבד.
• בדיקות שתן שנלקחו שלא לפי הנהלים או ללא רישום תקין.

כל אחד מהליקויים הללו עשוי להוות עילה להפחתת חומרת העבירה, שינוי סעיף האישום, או אפילו ביטול מוחלט של ההליך. עורך דין מנוסה יידע לזהות את נקודות התורפה בתיק ולבנות קו הגנה יעיל בהתאם.

10. טענות הגנה ונסיבות מיוחדות

גם כאשר קיימת תוצאה שמצביעה על שכרות – ניתן לעיתים לטעון לקיומן של נסיבות ייחודיות. למשל:

• הנהג שתה רק לאחר סיום הנסיעה (לדוגמה – שתה בבית והוזעק לבדיקה).
• צריכת תרופות שגרמו להשפעה דומה לשכרות, אך באישור רופא.
• טעות בזיהוי – לא הנהג נהג בפועל ברכב.
• עיכוב ממושך בין הנהיגה לבין ביצוע הבדיקה, כך שהתוצאה אינה מייצגת.

במקרים כאלה, הצגת ראיות רפואיות, עדויות מתאימות וניתוח מקצועי של חומר החקירה עשויים להטות את הכף באופן מהותי. בתי המשפט פתוחים לשקול נסיבות יוצאות דופן, במיוחד כאשר מדובר בעבר נקי, תוצאה גבולית או שיתוף פעולה מלא מצד הנהג.

לבדיקת הדו"ח או חומר החקירה שלכם – ניתן ליצור קשר עם עו"ד עמית שמעוני בטלפון: 054-3333857

כתובת המשרד: רחוב הנשיא 2א', בית שמש